מה יותר טוב חיפוש האושר או החיפוש אחר משמעות לחיים? 

שאלה: מה יותר טוב חיפוש האושר או החיפוש אחר משמעות לחיים?

תשובה: האושר לא יכול להיות מטרה בפני עצמה, כי האושר הוא תוצאה של חתירה לקראת מטרה, כאשר אנשים רואים באושר מטרה בפני עצמה ורודפים אחריו, האושר חומק מפניהם כי כאשר הם מתמקדים באושר כמטרה הם באופן אוטומאטי מאבדים את ההתמקדות במטרה האמיתית שעליהם לחתור כדי להיות מאושרים. כאשר חותרים לקראת תכלית ומטרה, נוצרת באופן טבעי תחושת אושר, תמריץ ושלמות.

כמו שכותב ד"ר ז'וזף פאבר "החשוב הוא חיפוש משמעות, חיפוש האושר הינו מונח המופרך מעיקרו.
ככל שנתאמץ יותר למצוא אותו (את האושר) כך יחמוק מאיתנו... מימי אריסטו עד ימי ג'פרסון, נחשב האושר למטרת חיים עיקרית, וחיפושו נחשב לעיקר חייו של האדם. פרויד הפך את עיקרון העונג למרכזי במניעי האדם. אולם (פרופ' ויקטור) פרנקל הזהירנו כי העונג אינו יעד כי אם תוצר לוואי.
אין אנו מסוגלים לתקשר באורח ישיר לאושר, אלא רק לפעולות או לאנשים המעניקים לנו אושר באמצעות מסירותנו למשימה מסוימת או לאדם אחר.
פרנקל נשאל לדעתו על גרימת אושר וחוויות שיא מתוך שימוש באמצעים מלאכותיים, כגון: סמים משכרים, "כדורי אושר", ואלכוהול.
הוא השיב שאמצעים אלו לעולם אינם יכולים להיות סיבת אושרנו, אך יכולים הם לגרום לנו אושר.
הסבר: סיבה- יש לה זיקה ליחס נפשי, אך גורם- הוא רק גופני וביוכימי.
כשמשהו בוכה על אובדן חבר יש לו סיבה לבכות, אך כשהוא בוכה תוך כדי קילוף בצל אין הבצל סיבת הדמעות אלא הוא רק הגורם להם.
אפשר לגרום עונג באמצעות תרופות, ואפילו בזרם חשמלי, פרנקל מתאר ניסוי, שבו הוחדרו מוליכים חשמליים לנקודה מסויימת במוחותיהן של חולדות, כך שבכל פעם שלחצה חולדה על הידית, נגרם לה עונג בדומה לזה של אכילה. לבסוף לחצו החולדות על הידית אלפי פעמים ביממה, והתעלמו ממזון ומבני זוג אמיתיים. כך מתנהגים אנשים החווים עונג באמצעות גורמים חיצוניים, במקום לחוותו כתוצאה סיבתית. הגורמים לאושר הם כימיים אבל הסיבות לאושר יכולות להיות רק אנושיות"

שאלה: אז לדעתך מי שנהנה מהחיים כל יום סטייקים, קבב, סרטים, מסיבות, טיולים... האם לדעתך הוא לא מאושר?
תשובה: אסביר לך את כוונתי, יש הבדל בין אושר לעונג, העונג הוא הנאה זמנית של חלקים מהאישיות ומהגוף, לעומת זאת אושר הוא מצב שבו כל ישותו של האדם ממלאת אותו בהרגשה סיפוק והתמלאות, נכון שיש אנשים שמבלבלים בין אושר לבין הנאה.
לאדם יש רצון לעונג ורצון למשמעות אבל אם נבחן את עצמינו. מה עמוק יותר, ממשי, ערכי ואמיתי ומזוהה עם עצמיותינו? האם תחושת סיפוק הבאה בעקבות הטבה גדולה שהטבנו למישהו או תענוג חומרי רגעי שנהננו מאיזו ארוחה טובה?

נעשה לעצמינו ניסיון, אם פתאום שני הקולות שבתוכינו יתנגשו ויסתרו מי יהיה עמוק יותר? מי חזק יותר? מי משניהם יגבר?

למשל, מתחשק לך מאוד לאכול גלידה טובה, אך לך אין כזו גלידה, ואילו לחברך יש. האם תגנוב ממנו? מה אתה רוצה יותר ללקק את הגלידה ולחוש את טעמיה על לשונך או להיות נאמן ליושר ולמוסריות שבתוכך. מה מזוהה יותר עם עצמיותך?

ואם יש לך גלידה ולחברך אין, ואתה רואה שהוא מאוד חושק לטעום ממנה, ממה תחוש סיפוק והנאה גדולה יותר, מההנאה הרגעית שלך או מתחושת ההטבה שהועלת לחברך?

כדי להסביר את עצמי אתן לך דוגמא:
תאר לך שאתה עומד לפני עסקת יבוא מתאילנד שבה צפוי לך רווח של 10 מליון דולר בין לילה.
מה שנדרש ממך הוא שתגיע אישית מחר לתאילנד כדי לחתום על העיסקה, כן אתה חייב להגיע מחר לא מחרתיים ולא בעוד שבוע.
אתה טס במכונית שלך כדי לתפוס את הטיסה לתאילנד, והנה אתה מגיע לשדה התעופה, ושם מודיעים לך שכל הכרטיסים לטיסה הקרובה לתאילנד נגמרו וטיסה הבאה תהיה רק בעוד יומיים, הנוסעים עולים כבר על כבש המטוס אתה רץ למנהל חברת התעופה ושם לו על השולחן 20,000 דולר מזומן, העיקר שיסכים להכניס אותך לטיסה, אתה מוכן לטוס גם אם תצטרך לבלות כל הדרך בשירותים , המנהל מרים וטלפון לדייל הראשי ואומר: "שמע, נתחלק חצי חצי, עשרת אלפים דולר בשבילך ועשר בשבילי, תן לו לעלות למטוס ולהיכנס לשירותים, הוא חייב להגיע מחר, אל תוציא מילה לאף אחד"
אתה במטוס, סגור בשירותים, מידי פעם אתה חייב לצאת כדי לתת לנוסעים אחרים להיכנס, טיסה לא הכי נוחה בלשון המעטה, אבל בכל זאת אתה נמצא בטיסה המיוחלת.
באותה טיסה, יושב נוסע שירש סכום עצום שהוא אפילו לא יודע כיצד להוציא אותו, אשתו סילקה אותו מהבית והוא עצוב ומדוכדך, כיוון שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו הוא החליט לעלות על מטוס, במחלקה הראשונה ולצאת לטיול מסביב לעולם. הדיילים והדיילות יוצאים מעורם על מנת לספק את בקשותיו, מפני שבנוסף לכל כוס שמפניה שהוא מזמין הוא גם נותן טיפ מכובד של 100 דולר, יש לו די והותר כסף לבזבז והוא רוצה שכולם ידעו זאת.
והנה במבט שטחי מי הוא המאושר ביותר מבין נוסעי המטוס? ומי לעומתו האדם הכי אומלל במטוס? כל מי שיעיף מבט על הנוסעים יאמר מיד, שמי שנוסע במחלקה הראשונה, במיוחד אם כולם משרתים אותו בכל רגע בוודאי הוא הכי מאושר, לעומתו נראה כי הנוסע המסתתר בשירותים ונאלץ כל פעם לצאת ולהיכנס משם, הוא הנוסע הכי אומלל במטוס.
אבל מה האמת? האדם המאושר ביותר מבין הנוסעים הוא הנוסע הנמצא בשירותים שברגע האחרון הצליח לתפוס את הטיסה המיוחלת, , לעומתו הנוסע הכי אומלל במטוס הוא הנוסע המפזר כספים ולא יודע למה ועל מה הוא טס.
מה ההבדל ביניהם? הנוסע הנמצא בשירותים ליבו עולה על גדותיו משמחה למרות התנאים בהם הוא נוסע, כי הוא יודע שיש לו תכלית ומטרה לנסיעה, לעומתו הנוסע מן המחלקה הראשונה, כל עוד אין לו מטרה מוגדרת, הוא אומלל למרות השרות והפינוק המורעפים עליו במהלך הטיסה.
אנחנו נמצאים במהלך טיסה של שמונים תשעים שנה, אם חפצים אנו להיות מאושרים אנחנו צריכים לגלות את יעד הטיסה, וככל שנדע את הגודל והחשיבות והשכר בשליחותינו בעולם – כך נוכל להיות יותר מאושרים.
לסיכום: האושר הוא תוצר לוואי של מי שיש לו משמעות בחיים, הסיבה שיש אנשים מאושרים כי יש להם מטרה לשמה הם חיים, יתכן אדם שינסה לגרום לעצמו אושר על ידי אמצעים כימיים כמו כדורים וכדומה או באמצעות שקיעה בעולם הדימיון של סרטים וחלומות אבל כמו כל דבר חיצוני זה יהיה רגעי והמינון יגבר כי המנה של ההנאה של אתמול לא מספיקה להיום וכך אדם הורס את עצמו ונפשו.
לעומת זאת אדם שיש לו משמעות ומטרה בחיים, זה בריא לנפשו יש לו למען מה לחיות, המשמעות בחיים היא סיבת אושרו ובכל רגע הוא יכול לשאוב אושר מכך שיש לו משמעות ומטרה בחיים ולאן לשאוף.

לצפייה ברשימה השאלות המלאה בנושאי רוחניות קבלה ומיסטיקה כנסו לכאן שאלות תשובות ביהדות וקבלה